איך להתמודד עם עליות ומורדות בחיים, עם תיסכולים, עם אתגרים.

אני שחיינית גרועה. למדתי לשחות רק בגיל 20. בגיל הילדות אמי שמרה עלי מכל משמר – שמא אפצע, שמא אתלכלך, שמא יתנכלו לי אחרים… העולם נתפס אצלה כמאיים. לתוך תפיסת-עולם זו גדלתי.
שנים ארוכות של תרפיה, לימודים והדרכה נדרשו לי כדי להתגבר על הפחדים ולשפר את מיומנויות ההתמודדות שלי מול "זרמים" ו"מערבולות" בים החיים.

הים, שסמוך לביתנו, כנראה יישאר מאיים עבורי כשחיינית. מי הבריכה במועדון הספורט פחות קשים עבורי לשחייה, אך "המתנה" הגדולה מכולם, שקיבלתי מפחדיה של אמי, הינה החקירה שלי את "ים החיים", הקטנת הפחד שלי מול המערבולות בים הזה, ושיפור מיומנויות השחייה שלי בתוכם.

נגיעה זו בסיפור ילדותי, קשורה לתיאור של זוג מהקליניקה. אביא פרגמנט, ש"יאיר" על הנושא הזה.

דודי ( שם בדוי) עובד כמנכ"ל בחברת הייטק. למי שמצוי בעולם הזה לא קשה לתאר את הלחץ היומיומי שהוא חווה בעבודתו, עד שלאחרונה הפכו הפגישות עם הלקוחות לנטל כבד מנשוא. הוא מצא את עצמו דוחה פגישות, שולח את העובדים במקומו ובלבד שלא יעמוד שוב ב"משאים ומתנים" המתישים מולם.

חווה, אשתו (גם-כן שם בדוי), עובדת כמזכירה. למרות כישוריה והכשרתה, היא בחרה בעבודה הזו כדי להיות בבית כששני ילדיהם הקטנים חוזרים מהגן. חווה לא מסופקת מעבודתה, אך משלימה איתה מתוך תחושה של בחירה מודעת לטובת אמהותה.

בערבים, כשדודו חוזר מהעבודה, חווה מחכה לו בציפייה. היא מאד אוהבת לשוחח איתו ומצפה לדיאלוג ביניהם – היא תשתף אותו במה שהתרחש עם הילדים והוא ישתף אותה באירועי יומו.

אלא, שלאחרונה חווה מוצאת את עצמה מצפה… ו….מתאכזבת….
דודו מגיע יותר ויותר מאוחר, עייף מכדי להקדיש  לה זמן ותשומת-לב. את הציפייה שלה הוא חווה כנטל קשה למימוש. הבית הופך להיות כבד ומלחיץ, כמעט כמו העבודה.

כשהם מגיעים לטיפול, חווה מטורדת מהמרחק ביניהם ודודו מוטרד מהלחץ והמתח שביניהם.

נספר גם שדודו אוהב מאד את הים. הם גרים קרוב לים וימי שישי הם המיפלט של דודו – אל הים. שם הוא חווה שקט, מתמלא באנרגייה. הוא מבלה שם שעות ואחריהן הוא חוזר הביתה רגוע ונינוח. השבת שאחרי, הופכת להיות הרבה יותר אפשרית ואפילו נעימה.

באחת הפגישות סיפר דודו שבשישי האחרון נאלץ להתמודד עם ים ,שהפתיע אותו. הים נראה שקט, אך כשנכנס אליו, הפעם במקום רוגע, היו מערבולות וזרמים. "הייתי צריך להתאמץ כדי להגיע לחוף", הוא אמר.
ואני, ששחיינית גרועה הנני (כפי שציינתי לעיל), מלאת התפעלות שאלתי אותו – "איך?", שמעתי תשובה מפתיעה: "נכנעתי לזרמים, ורק כך הצלחתי להביא את עצמי אל החוף".
"נכנעת לזרמים?", הקשיתי, "הרי זה המפחיד מכל, הרי הם יכולים לסחוף, לטלטל, להטביע?"
ואז לימד אותי דודו את מה שכל שחיין טוב יודע, שכדי להתמודד עם הזרמים, חייב השחיין להכנע להם. דודו הסביר לי ש – כששחיין בים נתקל במערבולת אסור לו להתנגד לה, אלא עליו לעשות את מה שנראה מנוגד להגיון – להכנס לתוכה, ולצאת החוצה דרכה.

כפחדנית מול הים, נזקקתי לדקות אחדות כדי לעכל את האינפורמציה, אך מיד התעשתתי והשתמשתי באינפורמציה שקיבלתי – להכנס למערבולת, להתמסר לזרמים, ואז שאלתי: "האם בידע הזה שלך אתה משתמש גם במערבולות החיים – ב"זרמים התת- קרקעיים" שבפגישות עם לקוחות, ב"מערבולות" עם הילדים, ב"גלים" הסוערים עם חווה?"
עתה נדרשו לדודו דקות אחדות כדי להתבונן כשחיין על "ים החיים".
מן הבעת הקלה נשפכה על פניו, הוא היישר מבט אל חווה אשתו ועיניו חייכו.

בפגישה, שבשבוע שלאחר מכן, סיפר דודו: "השבוע בעבודה –לא התפזרתי. אחזתי את השור בקרניו וטיפלתי באחד הנושאים הכבדים, שעד עכשיו דחיתי". הוא לא ידע להסביר איך הצליח, אך התפעל מתחושת ההקלה שהרגיש.
הפניתי את תשומת-לבו לביטוי שהשתמש בו. איך השחיין הרחיב את כישוריו מן הים אל היבשה – כאיכר היכול לנהל את שווריו ולחרוש את אדמתו.

ועתה אליכם הקוראים:
מי מאיתנו לא מכיר את התחושה של נטל, של כובד? – בעבודה, עם הילדים, עם בני הזוג. ניקח לדוגמא אפילו כאב פיזי. כשאנחנו חווים אותו, אנחנו מוכנים לעשות הכל כדי שייעלם – מנסים שלא לחשוב עליו, מנסים לשכך אותו במשכך כאבים, מתפללים שייעלם, אך הוא … לא רק שלא נעלם אלא מתעצם, נעשה מציק יותר ויותר.
אילו ידענו את מה שכל שחיין מנוסה יודע? שדווקא להכנס ל"מערבולת הכאב" יאפשר לצאת ממנו בשלום, שדווקא להכנע לו ולהתמסר הוא זה שמאפשר.

ובכאב הרגשי?
אנחנו מזמינים אתכם לבדוק!

נישמו אל תוך התחושה, אל תוך העלבון, שעלה ממילותיו של בן-הזוג, אל תוך תחושת הלחץ מולו, כשהוא דורש ורוטן וכועס ומבקר, אל תוך הכעס שלכם….
נישמו…..
תנו לעצמכם להרגיש את מה שאתם מרגישים, התמסרו לכאב, התמסרו לכל הרגשה ותחושה שעולים…. נישמו והתמסרו….
העמיקו אל תוך הרגש שעולה, הפנו אליו את המודעות ואת מלוא תשומת-הלב.

תנו לעצמכם לראות בעיני רוחכם – איזה תמונות עולות, איזה קולות נשמעים, אלו ריחות אתם מריחים, אלו טעמים…..

הישארו שם.
התמסרו לכל מה שעולה.
תנו לעצמכם לראות אלו שינויים מתרחשים – בתמונות, בקולות, בצבעים, בריחות.
האם משתנות העוצמות? האם משתנות התחושות?
היו עם זה.

והתבוננו.
מה מתרחש?
האם יש הקלה?
האם תובנות חדשות נגלות?
האם נפתחות עוד אפשרויות?

בואו ניקח לעצמנו את המשימה לשפר את "מיומנויות השחייה".
כפי שכבר השכלנו לראות, לא רק בתירגול אקטיבי עסקינן, אלא גם – ואולי בעיקר  –  בהתמסרות לגל!

בהצלחה
חני וציון