לצאת ממריבות – 10 עצות
אחרי האגרת האחרונה שתארה סיפור של מריבה, החלטנו להיות גם קצת יותר מעשיים ולתת קצת … "מירשמים".
עשר עצות שיעזרו "לצאת בחיים" ואולי אף לשפר – את איכות החיים.
*העצות כתובות בלשון זכר בגלל נוחות הכתיבה. הן תקפות, כמובן, לשני המינים.
כל-כך הרבה פעמים אנחנו בטוחים שהנה הסתיימו המלחמות, למדנו את הלקחים, אנחנו שוב אוהבים,
ו…. זה שוב חוזר, סוער, לעיתים פחות, לעיתים יותר.
"אינך יכול למנוע מציפורי שיר לחלוף מעל ראשך, אבל אתה יכול למנוע מהם לקנן על ראשך", אומר משפט סיני עתיק.
אנחנו מבינים כבר שמריבות תמיד יהיו. אנחנו נוכחים לדעת שכך הוא – בחיינו שלנו, בהתבוננות באחרים, בסרטים המתארים דרמות של החיים.
במריבות – רבות המילים, "רושפות אש" לעיתים. יש פעמים שקשה לנו להבין כיצד יתכן שהאדם שאמור הכי לאהוב אותנו מסוגל כך לומר לנו. ובמקביל – אנחנו שכל-כך אוהבים – כך מתבטאים?!
המילים נאמרות ונשמעות, ובידנו, למנוע מהן "להשתקע" ו"לקנן". תגובותיו של בן-הזוג שלנו הן "משק הכנפיים" שלו, ואנחנו נבחר אם לתת להן להשמע ולחלוף, או "להתקע" ו"להתביית", כפי שמרמז המשפט הסיני שלעיל.
זוכרים שעסקנו בשחרור ובחופש (באגרת פסח) . תארנו שחרור מן הכבלים, שאנו כובלים את עצמנו – כבלים למילים שאנחנו שומעים, לגירויים שאנו קולטים.
הפעם נוסיף וניתן עצות – כדי "לא לשבור את הכלים", כדי שאפשר יהיה להמשיך, ולא רק לשרוד, אלא גם לבנות ולהבנות.
*אם אתה ממשיך וקורא, משמע – אתה כבר בשליטה – מחפש, מתעניין.
המשך לקרוא!
להלן העצות:
1) זכור! הכעס ברגע זה מורגש כבלתי נסבל.
נכון! אבל בוא נלמד מהנסיון – הוא תמיד גם נעלם!
ולראייה – היכן נמצא עכשיו הכעס הקודם?
2) הרחק את עצמך מהסיטואציה, לפני שהיא הופכת להיות סוערת מדי.
אגרף את שתי הידיים, כווץ אותם חזק כאילו אתה שם את הכעס בתוך הידיים…. ושחרר.
כך עשה, לפחות שלוש פעמים.
3) קח פסק זמן, כדי לאפשר לעצמך להתארגן ולהתנהל ממרכז עוצמתך.
אמור לה שאתה זקוק לשהות, לאויר. אל תשכח לומר שמיד תחזור.
לך ברגל, רוץ, או כל פעילות פיזית אחרת שעוזרת לך, כדי לשחרר את המתח ולחזור לעצמך.
* חשוב לזכור – מאד סביר להניח ש"לתת זמן" זה הדבר הכי קשה בשבילה, כיוון שהיא פגועה
ונזקקת בעצמה. החווייה שלה יכולה להיות של "פצועה שנשארת בשטח". לכן חשוב שתאמר
לה שאתה הולך כדי לחזור.
4) נשום לפחות חמש נשימות עמוקות, כדי לחזור לעומק של עצמך. (זכור : נשימה / נשמה)
היה מכוון לכך שאתה רוצה להחזיר את עצמך לשקט, כדי להתמודד עם המריבה מתוך העוצמה
הפנימית שלך.
5) אל תחמם את עצמך במשפטים שליליים.
שים-לב למשפטים שאתה אומר לעצמך, כמו: "איך היא יכולה לעשות את זה", "לא יכול איתה
יותר", "די נמאס לי".
היה מודע "לסיפור" השלילי שאתה בונה. עצור!
6) דבר אל עצמך, אל תאבד קשר עם עצמך.
נסה לאמר לעצמך: "זה רק כעס", "זו עוד מריבה שתעבור".
תן לקולות הנוספים שבתוכך להשמע!
7) אל תעבור קוים אדומים.
אל תאמר משפטים, שאינך באמת מתכוון אליהם ויש בהם רק להחריף את המצב.
משפטים כמו: "אנחנו מתגרשים", "זהו הכל הסתיים", "אני הולך".
גם אם אתה מרגיש כך ברגע זה ובטוח שזה מה שאתה רוצה לעשות, זכור – כבר הרגשת כך
בעבר ולא הלכת, אתם כאן ביחד.
סביר להניח שמשפטים כאלה יעלו בכל-זאת. נסה לא לאמר אותם בקול רם. תאמר אותם
לעצמך.
8) אם מציעים לך "סולם" כלשהו לרדת מהמריבה, קח אותו מיד.
אל תנסה "להשיג הישגים" נוספים. הישגים שהם תוצאה של מלחמה אינם הישגים.
אחר-כך, כשירגעו הרוחות, שבו יחד ודונו בנושאים, שעליכם לטפל בהם – בקשב ובכבוד
הדדיים.
9) אם פגעת – וסביר להניח שבמריבה סוערת אכן פגעת – אל תהסס לבקש את סליחתה.
חשוב עוד יותר לראות את החלק שלך ש"התסיס", ש"ליבה" את האש, ולקחת עליו אחריות
בפניה.
(יתכן שזה מוקדם מדי. בהמשך, המשימה שלך תהיה להתבונן בזה ולהבין את זה).
10) כש"נרגעו הרוחות", עתה הזמן לשיחה מלב אל לב.
כוונו את עצמכם לשיחה כזו – דיאלוג התכוונותי, שיש בו קשב, נוכחות מכילה ואוהבת
ומחוייבות להתפתחות וצמיחה הדדיים.
*באגרת הבאה נרחיב בנושא הדיאלוג ההתכוונותי.
להשתמע
חני וציון