הגישה הרוחנית והתמודדות עם כאב

אנו חיים בתרבות המנסה להמנע ולברוח מכאב, אולם כאב הוא חלק מן החיים, בדיוק כמו שמחה, כמו הנאה, כמו התרגשות. כדי להתמודד עם כאב אנחנו צריכים להכיר אותו. לכאב מתלווה כיווץ – כך הגוף והנפש מגינים על עצמם. עפ"י ווילהיים רייך, הכאבים הפיזיים הם ביטויים גופניים ללפיתות ולהתכווצויות הרגשיות והרוחניות שלנו. זהו "השריון השרירי" שהגוף עוטה על עצמו במצבי כאב, כדי להגן על עצמנו מפני הקשיים שחווינו.

מדיטציה ככלי להתבוננות בכאב

בזמן מדיטציה אנחנו מאיטים את הקצב וכך מתאפשרת התבוננות. כשרכבת "דוהרת על המסילה" רואים קרון אחד ארוך. כאשר הקצב מואט רואים קרונות ורווח ביניהם. כשמאיטים עוד – רואים עץ בין הקרונות, רואים את הרווחים. כך בתהליך מדיטטיבי מתאפשרת שהייה במרווחים. שם – במרווחים אלה – מתבוננים ומגלים…

אחת האפשרויות שיכולות לעלות בגילוי בתהליך המדיטטיבי, תהיה תשובתו של הבעש"ט, שהיה חולה מאד וסבל כאבים רבים, לשאלה: איך הוא מתמודד עם הכאב הנורא הזה והוא השיב : הכאב שהיה לפני רגע כבר חלף. הכאב שיהיה בעוד רגע עוד לא הגיע. כל שנשאר הוא להיות עם הכאב שברגע זה.

חווית הכאב נחווית בשלושה רבדים:

1) הפיזי : זיהוי הכאב – לוחץ, תפוס, עוקץ.
2) המחשבתי : מתלווה המחשבה : משהו לא בסדר איתי, אני עושה משהו לא נכון.
3) הרגשי : תגובה המתלווה לכאב : כמו דחייה, כעס, פחד.

התמודדות יעילה עם הכאב  :

לחוות אותו במלאות ברמה הפיזית והרגשית, להקשיב למסר של הכאב, להעמיק את המודעות ולפענח אותו . כולנו מכירים מנסיון חיינו שכל מה שאנו נלחמים בו, נלחם בנו בחזרה. לכן כדאי לנו להניח את נשקנו, ולנסות לברך ב"שלום" את מה שמופיע, להקשיב, להיות ערים לניואנסים של כל מה שאנו מרגישים….

ברמה הפיזית והרגשית חשוב לתת מקום לכל תחושה פיזית שעולה, לנשום לתוכה, לקבלה ללא שיפוטיות, ללא כעס, ללא מחשבה – להיות עם כל מה שעולה וקיים (ואכן אין זה קל כלל). מה שנגלה בתהליך קבלה והתמסרות כזה תהיה הקלה גדולה, שחרור מהמטען הכבד של הפחד, החרדה, הנסיון למגר, הנסיון לשנות. מדיטציה מאפשרת מצב כזה של התבוננות ב"יש", התבוננות בכאב, שהייה במרווח של "בין לבין" ותחושה של שחרור.

כשחדלנו מלהלחם בכאב ואף הצלחנו להתמסר לו, חשוב לנסות ולהתחיל להקשיב לו – איזה מסר יש לו עבורנו, לשם מה נועד, על מה הוא בא להצביע, איזו אפשרות להתפתחות וגדילה יש בו עבורנו. אם אכן נתמסר לתהליך הזה נגלה שכל כאב וקושי טומנים בתוכם את הפוטנציאל לשינוי. כל כאב וקושי מספרים לנו על "תקיעות" שלנו, על נוקשות שלנו, על חוסר יעילות שלנו ומזמנים לנו את ההזדמנות לשנות, להשתנות, למצוא דרך חדשה, להרחיב את הרפרטואר שלנו, לרכוש מיומנויות חדשות ,או לבסס יכולות שעלינו להטמיע בתוכנו.

כאב, אם-כן, הינו שליח עבורנו, הינו בן ברית.

כיוון שהתחושות הנלוות אליו אינן נעימות, ה"אוטומט" שלנו יוצא למלחמה נגדו ואילו משימתנו מולו הינה לצאת מדפוסי האוטומט ולהעשיר את "תוכנת החיים"

אם אכן נצא למסע הפענוח ונגייס את עצמנו אליו, נוכל לגלות "מחוזות" חדשים – בתוכנו, בסביבת חיינו, במרחב שבינינו לבין האנשים החיים לצידנו. נוכל להעמיק את ההבנה, את הידיעה, "נרחיב" את עצמנו מן הצמצום של גופנפש למרחבי הרוח.

הבודהה אמר : "שקט אינו חופש מסערות, אלא היכולת להיות שליו בעין הסערה"

כשנקבל את הסערות – הפיזיות והרגשיות – ללא שיפוט ונקשיב להם בהתמסרות, תתרחש ההתפתחות -מן הגוף והנפש לעבר הרוח השקטה, המכילה, האהבה.