מסע פסיכולוגי

מסע פסיכולוגים בהרי סיני – תאור חוויה טיפולית בטבע

ד"ר שאול קמחי(1), ד"ר ציון בן אלי(2)

תמצית
מאמר זה מתאר התנסות אישית של קבוצת פסיכולוגים שיצאה למסע שהוגדר כ – "טיול בשילוב היפנוזה והרפיה" בהר הגבוה של סיני. בהתבסס על ראיונות, לאחר המסע, מתוארים התהליכים הפסיכולוגיים שעברו המשתתפים: תחושה של ניתוק, התבוננות פנימית, כניסה לריתמוס איטי כתוצאה מהליכה איטית וממושכת ותחושה חזקה של התמזגות עם הטבע. משתתפי המסע דיווחו כי החוויה הייתה חזקה וייחודית, ושונה מחוויות של טיולים בהם השתתפו בעבר. מסקנת המחברים היא שהשילוב של טבע והיפנוזה מחזק ומעמיק תהליכים טבעיים שאנשים עוברים בטיול בטבע, וכתוצאה מכך נחווה הטבע באינטנסיביות רבה יותר.

Psychologists’ Journey in the Mountains of the Sinai Desert
A Description of A Therapeutic Experience

Shaul Kimhi(1) – Ph.D, Zion Ben-Eli(2) – M.A

Summary
This paper describes the personal experience of group of psychologists who went on a trip which was defined as “hiking with a combination of hypnosis and relaxation” in the mountains of Sinai. Based upon interviews with participants after the hike, the paper describes the psychological processes that participants experienced: the feeling of being cutting off, looking inside themselves, slowing the pace as a result of rhythmic and continuous walking, and a strong feeling of merging with nature. Participants reported that this experience was intens and unique, and different from other hikes they had had in the past. The authors have concluded that a combination of nature and hypnosis strengthens and intensifies the natural processes which people experience in hiking.

(1) – מכללת תל חי, שלוחת אוניברסיטת חיפה, ביה"ס לעבודה סוציאלית.
(2) – כפר ורדים
הקדמה

מאמר זה מבוסס על התנסות אישית של קבוצת פסיכולוגים שיצאה למסע שהוגדר כ- "טיול בשילוב היפנוזה והרפיה". לאחר הטיול התכנסה הקבוצה והתקיימו ראיונות עם כל המשתתפים בהם התבקשו לתאר את החוויות שעברו. תיאורים אלה שימשו אותנו לצורך כתיבת מאמר זה.

מטרת הטיול הוגדרה כהתנסות בהליכה בטבע תוך שימוש באמצעים היפנוטיים: הרפיה, דמיון מודרך וסוגסטיות, בניסיון ליצור חוויה נפשית עשירה וייחודית. הטיול נועד לספק את מירב הגירויים שיאפשרו לפרט לעבור תהליכים אינטנסיביים של מודעות לעצמו, לטבע ולמיזוג שלהם. השימוש המיוחד של טבע ושימוש בהיפנוזה בא על רקע של עניין מיוחד שיש למחברים בטיולים בטבע ובאפשרויות השימוש בהיפנוזה בחיי יום יום.

מוטיב ההליכה והשפעתו על נפש האדם כמעט ולא זכה להתייחסות בספרות המקצועית. הנושא מוכר עוד מימי קדם ומופיע במקורות. ירמיהו הנביא נהג ללכת מענתות שבגבול מדבר יהודה לירושלים מרחק שעתיים הליכה. תוך כדי הליכה בנוף גיבש את נבואותיו שהיו שזורות במוטיבים מנוף המדבר (הראובני, 68). מוטיב ההליכה בטבע והשפעתו על נפש האדם מופיע גם אצל ז'אן ז'אק רוסו (1992) בספרו "הזיותיו של מטייל בודד". רוסו מתאר את התהליכים הפסיכולוגים שעוברים עליו תוך כדי טיול בטבע. הוא מתאר את השפעת ההליכה בטבע על עולמו הפנימי ועל הגברת יכולתו להתמודד עם קשיים אישיים.

כמקום מתאים להתנסות בחוויה חזקה בטבע נבחר אזור ההר הגבוה בסיני: זהו אזור בעל נוף ייחודי, נוף קדומים בראשיתי המעורר השראה, אזור מרוחק המאפשר ניתוק מהציווליזציה.

מבנה הטיול

סדר היום בטיול כלל קימה איטית בבוקר מלווה בארוחה קלה ולאחר מכן הליכה מלווה בהפסקות עד סוף היום. במהלך היום נכללו מספר טכסים קבועים: התעמלות בוקר זמן קצר לאחר תחילת ההליכה (תרגילים פיסיים של שחרור וחימום השרירים כהכנה ליום ההליכה), קטעי הרפיה והיפנוזה (אחת בשעות הבוקר ואחת אחר הצוהריים). יום הטיול הסתיים בשעות הערב בחניון, כאשר הפעולה הראשונה עם ההגעה לחניון היתה הרפיה מלווה במוזיקה מרגיעה, ורק לאחר מכן התארגנות ללילה. זו כללה הכנה של ארוחה משותפת ובהמשך שיחה קבוצתית פתוחה מסביב למדורה שעסקה בחוויות אותו יום.

בנוסף לסדר היום ולטקסים הקבועים הטיול לווה באירועים מיוחדים שהיוו הפתעה. האירועים החד פעמיים נועדו להעשיר את חוויות הטיול והם כללו:

1. הליכה לבד במשך שעתיים. המטיילים התבקשו באחד הבקרים ליצור רווחים גדולים בין אחד לשני כך שכל אחד יוכל לחוות הליכה לבד במדבר. מטרת התנסות זו היתה ליצור הגברה של יכולת ההתבוננות הפנימית, והתנסות בהליכה בטבע באופן אישי וללא נוכחות של אחרים.

2. הליכה לאור ירח מלא בשעות הערב המאוחרות. הטיול התקיים בתקופה של ירח מלא וחלק מהימים הסתיים לאחר שעת הליכה לאור הירח. הליכה זו תוארה ע"י המשתתפים כחוויה יוצאת דופן, ושונה מאוד מההליכה לאור היום.

3. מפגש עם מוכר אגסים זקן באמצע ההרים רחוק מכל ישוב. הבדואי חיכה ליד השביל עם שקיות אגסים (מבוסתן מקומי) אותן מכר עבור כמה פרוטות. מפגש זה תואר על ידי חלק מהמשתתפים כחוויה סוריאליסטית.

4. שיחה סביב מעין בתוך מערה שיצרה חוויה של אינטימיות.

5. בניית פסל משותף בטבע ע"י כל המשתתפים כביטוי לעשייה משותפת והתחלקות בדרך בה חוו אנשים את הטבע.

תהליכים פסיכולוגיים במהלך המסע

תהליך הניתוק

תהליך הניתוק כלל ניתוק אוביקטיבי-פיסי וניתוק פסיכולוגי שהחלו ברגע שעזבו המטיילים את המונית שהביאה אותם לנקודת התחלת הטיול באזור סנטה קטרינה.
הטיול החל בעליה   במעלה ואדי צר שמיד הכניס את הקבוצה לנוף המיוחד של הרי סיני. הציוד שהושאר מאחור (הובא ע"י הגמלים למפגש הלילה) תרם אף הוא להרגשת הניתוק.

הכניסה לתוך ההרים הגבירה את הרגשת הניתוק והיוותה כניסה לעולם שונה לחלוטין. עולם שבו שולטים נופים קדומים של הרי גרניט. זהו טבע  פשוט שבו ניתן לראות בסלעים צורות ודמויות כיד הדמיון. נוף הרי סיני הוא נוף פרוע המגרה את הדמיון, לתת פשר לצורות ולמצוא משמעות לנוף הקדומים שמסביב. זהו נוף של ניגודים חזקים, הרים חדים ומשוננים לעומת צורות הרים מעוגלים, צמחיה ומים לעומת מדבר יבש, בוסתנים קטנים מעשי ידי אדם לעומת נוף בראשיתי שיד אדם לא נגעה בו.

עם התחלת ההליכה לעבר ההרים חשו המשתתפים ניתוק ממאפיינים רבים של חייהם היום-יומיים כמו: טלפון, עיתונים, חדשות, בית ומשפחה וכו'. זהו תהליך מהיר שבו חש הפרט כי ניתק מחיי השגרה שלו, ופתאום הוא נמצא בדרכו להרים גבוהים רחוק מכל ישוב ללא כל אמצעי תקשורת. לדוגמא, סיפר אחד המשתתפים בראיון עמו" "הסתכלתי תוך כדי הטיפוס לעבר המונית המתרחקת, וחשתי איך מתרחק ממני אמצעי הקשר היחידי עם העולם המוכר, בידיעה שאראה אותה שוב רק בעוד חמישה ימים".

רוב המשתתפים דווחו, כחלק מתהליך הניתוק, כי החלו להסתכל על אספקטים שונים של חייהם בצורה שונה. הם דווחו על תחושות של שינויים בסדרי העדיפויות שלהם: פחות חשיבות ללבוש ולהופעה החיצונית, ופחות חשיבות לגיל הכרונולוגי. חלק מהמשתתפים טענו כי ברגע שהחל הטיול חשו עצמם צעירים וחזרו אחורה בגיל.

ההליכה כתהליך

בדרך כלל אנחנו רגילים שהליכה משמשת אותנו אמצעי ליעד. הולכים כדי להגיע ממקום א' למקום ב'. בניגוד לכך במסע זה ההליכה הפכה למטרה בפני עצמה. כבר מתחילת המסע הועבר למשתתפים המוטו החוזר של "הנאה מעצם ההליכה כמטרה בפני עצמה" בערב הראשון קיימנו שיחה על חשיבות התהליך לעומת מיקוד במטרה והשתמשנו בספר "זן ואומנות הקשת" (הריגל, 1990. ניתן כביבליוגרפיה למשתתפים לפני הטיול).
בהמשך, תוך כדי הפסקות בהליכה לצורך תרגילי הרפיה, ניתנו סוגסטיות שחיזקו את ההנאה מעצם ההליכה, את הדגש על התהליך, ופחות על המטרה ("ההנאה מההליכה אינה מותנית במטרה אליה רוצים להגיע", "אנחנו הולכים בקצב איטי, ושום דבר לא בוער", "יש לנו את כל הזמן הדרוש כדי להנות מההליכה", וכו'.)

הניגודיות של הליכה כתהליך לעומת מטרה בא לידי ביטוי במלוא העוצמה בטיול כאשר המשתתפים עמדו מול הר גבוה עליו התכוונו לטפס. במצב זה מיד נוטה העין –אצל רוב האנשים- ללכת אל ראש ההר (המטרה) הנראה לרוב האנשים גבוה, רחוק וקשה להשגה. כדי להתמודד עם המשיכה הטבעית אל המטרה וראש ההר, המשתתפים התבקשו, תוך תהליך של הרפיה, להתמקד בדרך אל ההר ולדמיין את הדרך כמתפתלת ועולה באיטיות, וכבר נראית עבירה וניתנת להשגה. בניגוד למה שקורה בחיי יום יום, בהם אנו נוטים להגביר קצב לקראת המטרה, או העלייה להר.
הדגש היה על כל צעד וצעד, והכנסת הגוף לתוך הליכה ושמירה על נשימה איטית, קצב קבוע תוך צעדים איטיים.

תהליכים פסיכולוגיים אישיים שאנשים עברו

מה גרם למשתתפים לחוש חווית טיול זה בעוצמה כה גדולה? כדי לנסות ולענות על שאלה זו פנינו למשתתפים מספר שבועות לאחר בטיול וביקשנו אותם לנסות ולתאר את התהליכים הפסיכולוגיים שכל אחד מהם עבר. מגוון התיאורים שניתנו ע"י האנשים הצביע על תהליך אותו ניתן לכנות כ-"התבוננות פנימית". תיאורים אלה כללו: חששות, הסתכלות על החיים מזווית אחרת, הכרות עם חלקים פחות מוכרים של עצמי, וקושי לחזור לחיי היום יום לאחר הטיול.

1. חששות שקדמו לתחילת הטיול כמו: ניתוק מהסביבה המוכרת, יכולת לעמוד במאמץ הפיסי שדורש הטיול, חשש מהלא ידוע ומחברה לא מוכרת. חששות אלה הועלו ע"י רוב המשתתפים אך בלטו אצל אלה שהתנסות זו הייתה ראשונית עבורם  . לדוגמא:
"טיול מסוג זה לא עשיתי הרבה שנים והיו לי הרבה חששות".
"לא תיארתי לעצמי שאני יכולה לחיות שבוע בלי מכונית".
"לא ידעתי איך יקבלו אותי שאר המטיילים ואיך אשתלב בקבוצה".

2. הסתכלות על החיים מזווית אחרת ושינוי סדרי עדיפויות. למשל: איפה להשקיע את המשאבים והכוחות, מקום העבודה שלי, מקום המשפחה ושאלות מהותיות אחרות על החיים ומשמעותם. לדוגמא:
"הגעתי לטיול עם עומס ומצוקה שקשורים לעבודה, ובמהלך הטיול הדבר הפך לשולי לעומת החוויה שעברתי".
"אני מרגיש שטיפלתי בעצמי כאן וחוזרת הביתה מתודלקת עם המון אנרגיה ותחושת חיות, משהו פנטסטי".

3. נגיעה בחלקים פחות מוכרים של הפרט. כמו למשל התעוררות של תחושות רומנטיות בעקבות ההליכה בלילה לאור ירח מלא בנוף קסום, או היכרות עם פחדים לא מוכרים (כמו פחד גבהים או פחד של עמידה מול תהום). גילוי כוחות בלתי מוכרים כמו יכולת לטפס על הר שנראה בלתי עביר. לדוגמא:
"הגעתי לטיול במצב פיסי ירוד והטיול נראה לי קריעה של החיים והיום אני מרגישה שהתגברתי על משהו שנראה גדול עלי ואני מרגישה נהדר".

4. קושי לחזור מחווית הטיול ולהתחבר שוב לשגרת החיים של העבודה והמשפחה:
"שבועות אחרי הטיול מצאתי את עצמי שקוע בעיכול ובעיבוד עוצמת החוויה ולא הייתי פנוי להשקעת אנרגיה נפשית בעבודה".
תהליכים קבוצתיים

מטרת טיול זה לא הייתה ליצור קבוצה טיפולית ולא היה עידוד לדינמיקה קבוצתית בכוון טיפולי. עם זאת, נוצרה במהלך הטיול דינמיקה קבוצתית על רקע של חוויות אישיות מאד חזקות שחוו אנשים במהלך היום. נוצרה ציפיה להתחלק בחוויות אלה, ולנסות להבין יחד תהליכים ותופעות שעברו על המשתתפים במהלך יום הטיול.
התהליך הקבוצתי התרחש באופן חופשי וספונטאני בשיחה שהתפתחה סביב המדורה בסיומו של יום.

כמו בכל קבוצת אנשים הנמצאת במצב של ניתוק מהסביבה המוכרת נוצרו תהליכים קבוצתיים בעלי עוצמה:

1. תלות בין האנשים – מבנה הטיול והתנאים הפיסיים (כמו הכנה משותפת של האוכל, חלוקת הנטל של סחיבת הציוד) הביאו לתחושה של תלות הדדית בין המשתתפים.

2. קבלה ונתינת עזרה – הליכה באזור הררי גבוה מביאה למצבים בהם אנשים נזקקו לקבלת עזרה (כמו מעבר מצוק, עליה תלולה) שאף היא חיזקה את תחושת התלות ההדדית.

3. התחלקות בחוויות – עוצמת החוויה במשך היום יצרה צורך אצל האנשים לשתף את האחרים בחוויות שעברו. כמו כן ביטאו המשתתפים רצון להבין את התהליכים שחוו במשך היום.

שימוש בכלים היפנוטיים במהלך הטיול

הכלי המרכזי בטיול היה השילוב של היפנוזה וחוויה בטבע. במצב ההיפנוטי הפרט חווה יכולת לקבל ולספוג סוגסטיות, יכולת ריכוז גבוהה מאוד, יכולת גבוהה לחוות נוף ולחוש אותו פיסית, אפשרות להגיע לשקט פנימי ותחושת שלווה תוך ניתוק מהסביבה.

קטעי הטיול שנועדו להיפנוזה החלו בהרפיה כללית, תוך שימת דגש על הרפיית השרירים וחלקי הגוף הקשורים להליכה. ניתנו סוגסטיות בכוון של תחושות נעימות, נשימה קלה, ומנוחה של הגוף. בהמשך להרפיה ניתנו סוגסטיות לכניסה לקצב איטי של נשימה והליכה. סוגסטיה נוספת הדגישה את ההליכה כתהליך איטי ומהנה. ניתנה הנחיה לשחזר את המסלול, הנופים שעברנו, להתעכב על נוף בעל משמעות מיוחדת שהרשים במיוחד. להפנות את המיקוד לעבר התחושות הגופניות הפנימיות שלוו את ההתרשמות מהנוף. לדוגמא, ההנחיות שניתנו לפני הטיפוס על הר גבוה:
"אנחנו הולכים לעלות על הר… נעלה בקצב איטי… הנשימה תהיה קצובה וזורמת בקלות… נעלה צעד אחר צעד בקצב איטי… ללא מאמץ מיוחד… נתרכז בהליכה עצמה… בנופים שנראה… בסלעים המיוחדים… בתחושה הגופנית הטובה של יכולת הגוף להשתלב בטבע… היכנסו לקצב של הטבע… תחוו אותו בצורות שונות ומגוונות… תהינו מהנוף המיוחד… תוכלו לחוש עצמכם כמו היורה בקשת שחשוב לו תהליך הירי ולא הפגיעה במטרה…"

ההתמזגות עם הטבע

התמזגות מוגדרת במילון כהתלכדות, התחברות, הרמוניה (אבן שושן). ניתן להסביר את ההתמזגות עם הטבע כיכולת גבוהה מאוד של הפרט לחוות חזק את הנוף, לחוש אותו פיסית, לחוות את עצמו כחלק מהנוף.

תהליך ההתמזגות עם הטבע אינו תהליך מוגדר ומוכר בפסיכולוגיה. כדי לנסות ולהבין את התהליך הזה ביקשנו מהמשתתפים, בסיום המסע, לתאר את ההתמזגות עם הטבע כפי שהם אישית חוו אותו. המשתתפים תארו תחושות סובייקטיביות תוך שימוש במטפורות לתיאור עוצמת החוויה. להלן חלק מתיאורי המשתתפים את תהליך ההתמזגות:
"יכולת גבוהה מאוד לחוות את הנוף, לחוש אותו פיסית".
"תחושה של שקט פנימי, הרמוני, לא שואף לשום דבר לא מחפש שום דבר אחר,
לא רוצה להגיע למקום אחר".
"מרגיש במקום הכי מתאים לי כרגע".
"מרגיש חלק אינטגרלי מהטבע".

משתתפים אחרים ביטאו את הרגשתם בעזרת מחשבות פילוסופיות על משמעות הקיום, גודל ועצמת היקום מול אפסות האדם, נצחיות הטבע לעומת זמניות האדם והיותו בן חלוף. אחרים תארו חוויה קרובה למיסטיות, מלווה בתחושת התפעמות מהטבע והנוף:
"תחושה נעימה בגוף".
"תחושה שהגוף נמצא בהרמוניה מלאה עם הטבע".
התגובות המגוונות של המשתתפים מלמדות על קיומו של תהליך פסיכולוגי בעל עוצמה רבה. תהליך הכולל בתוכו יכולת גבוהה לחוש את עולם הטבע והנוף מסביב, מלווה בתחושות מטאפיסיות ומחשבות בעלות גוון פילוסופי.

סכום

טיול בטבע בנוף בראשיתי בשילוב של היפנוזה הביא להיווצרות חוויות חזקות במיוחד. חוויות אלה כללו: תחושות של ניתוק, התבוננות פנימית, כניסה לריתמוס איטי כתוצאה מהליכה איטית וממושכת, תחושה חזקה של התמזגות עם הטבע. משתתפי המסע דיווחו כי חווית המסע הנה חוויה ייחודית, שונה מחוויות של טיוחים בהם השתתפו בעבר בכל מיני מסגרות.
להערכתנו, השילוב של טבע והיפנוזה מחזק תהליכים טבעיים שאנשים עוברים בעת טיול ושהייה בטבע, ונותן להם עוצמה רבה יותר. שילוב זה מאפשר לאנשים להתנתק ביתר יעילות מחיי היום-יום שלהם, להתמקד במה שקורה להם, אישית, ולחוות את המפגש עם הטבע בצורה אינטנסיבית ביותר.

מקורות:

הראובני, נ. (1968). אור חדש על ספר ירמיהו. ירושלים: הוצאת קריית ספר.

הריגל, א. (1990). זן ואומנות הקשת. תל-אביב: הוצאת דביר.

רוסו, ז'. ז'. (1992). הזיותיו של מטייל בודד. ירושלים: הוצאת כרמל.