פסיכותרפיה בודהיסטית

מספרים על הבודהה, שהיה בן מלך. בערך בשנת 500 לפנה"ס נולד בן למלך ולמלכה שבהודו והם קראו את שמו סידהרתא גואטמה. אביו המלך רצה לגדלו ללא מחסור, ללא כאב, ללא תיסכול. לשם כך הוא ציווה על כל עובדי הארמון שלא לאפשר לו לצאת אל מחוץ לגבולות הארמון ולדאוג שהשערים יהיו תמיד נעולים, כדי שאי-אפשר יהיה לראות את מה שמחוץ להם. ובתוך הארמון שרר פאר ויופי. המלך דאג שהאווירה תהיה הרמונית תמיד והנסיך, שהיה גם יפה מראה וגם טוב לב, היה מחוייך תמיד ומאושר. לימים גדל הנער, התחתן ואף נולד לו ילד. נפשו המשיכה לדעת אושר ושמחה.

באחד הימים, כשטייל בגן הארמון, עבר ליד אחד השערים. בפתח עמד אחד מעובדי הארמון, שקיבל את מצרכי האוכל. הנסיך לא יכול היה שלא לראות את הרחוב. הוא הופתע לראות מראות אחרים לגמרי מאלה שגדל בתוכם בארמון. בדיוק אז עברה שיירה של אנשים, בוכים. הם ליוו את יקירם שנפטר לטקס שריפת הגופה.

מעולם לא שמע על מוות, לא ראה מחלות. תדהמתו היתה גדולה. בימים שאחר-כך, דאג לטייל בגן באותה שעה, כיוון שהבין שאז נפתח השער ואפשר לראות את החוץ. הוא היה מרותק למראות שראה, לריחות שחדרו מן החוץ, לקולות ששמע. החוץ היה היפוכו המוחלט של הארמון. הרחוב היה מלוכלך, ילדים נראו מוזנחים,חלקם בכו, אחרים קיבצו נדבות, מבוגרים וילדים לא מעטים היו נכים והליכתם קשה…..

איך לא ידע קודם על כל הסבל הזה? איך יתכן שההרמוניה והיופי שבארמון כל-כך חסרים מעבר לחומותיו? מה משמעותו של הסבל הזה בעולם? אלה היו השאלות שלא הירפו ממנו מאז. ההרמוניה הזו, שאביו המלך כל-כך רצה לשמור עליה, הופרה.

לילה אחד, כשהמחשבות לא הירפו, גמלה בו ההחלטה. הוא יעזוב את הארמון ויצא לחקור את העולם שבחוץ. בחשאי נשק לאשתו וחמק ממיטתם המשותפת, עבר דרך חדרו של בנו הפעוט ונשק גם לו, ווידא שכל עובדי הארמון ישנים וחמק החוצה אל הרחוב.

מספרים עליו שמאז אותו יום נעלמו עקבותיו. הוא יצא למרחקים, התערה בין אנשים, התנסה בכל מצבי החיים האפשריים, ורק שאלה אחת ויחידה מטרידה את מנוחתו – מדוע יש סבל בעולם?
האגדה ממשיכה ומספרת, שלאחר שנים של נדודים, הגיע לבודגאיה שבמדינת ביהר בהודו , שם ישב תחת עץ תאנה ובלבו ההחלטה, עליה הכריז בפני כל אלה שהלכו אחריו: הנדודים והחיפוש לא סייעו בידי כדי למצוא תשובה לשאלה שמטרידה אותי. לכן – מכאן אני לא זז, אלא… כשאדע !

מיד לאחר הצהרה זו – זכה בהארה.

מאז זכה בשם – "הבודהה" = "המואר", או "זה שהתעורר".

הבודהה נכח לדעת שיש סבל בעולם : בני האדם סובלים כשהם חולים, סובלים כשאחד מיקירהם מת, סובלים כשאיבדו את נעוריהם, כשאיבדו רכוש, סובלים כשהם רואים שדברים מתנהלים אחרת ממה שהם רוצים….

הבודהה הבין שסבל זה הוא תוצאה של ראייה לא נכונה של המציאות. לזה קרא בורות. בני האדם חיים את חייהם ללא ידיעת האמת, והאמונות השגויות שלהם גורמות להם לסבל.

כשגילה את שני אלה הבין שסבל אינו הכרחי ואפשר להשתחרר ממנו בזכות הבנה וידיעה.
הוא כמו התעורר מחלום וראה – שהדברים בעולם הם זמניים, משתנים וחולפים. הם קשורים האחד באחר ויש לראות אותם בהקשר לכל השאר. לכן אין שום אפשרות לאחוז בדבר, כיוון שטבעו לחלוף ולהשתנות. לכן לא יתכן שאדם יראה עצמו כנפרד, כיוון שקיומו הינו בקשר לדברים האחרים כולם.

ראיית האחדות הזו והתנועה המשתנה שבתוכה, משחררת מאחיזות, שאנו מנסים לאחוז בהם, ומאפשרת את השחרור הגדול מכולם – השחרור מסבל.

כדי להגיע לידיעה המשחררת יש ללכת ב"דרך האמצע", הדרך הנאצלת בת שמונה העקרונות :הבנה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים נכון, מאמץ נכון, מודעות נכונה, ריכוז נכון. שמונה עקרונות אלה מקיפים את חיי האדם משלושה היבטים – תבונה, מוסר ושליטה על ההכרה.

תלמידיו, שהפיצו את תורתו, כתבו רבות, במשך דורות, ובטווח רחב של ארצות במזרח, את פרשנויותיהם והבנותיהם. בשנים האחרונות מתפשט הבודהיזם יותר ויותר במערב. בני האדם נוכחים לדעת שאמונותיהם, ההתייחסות שלהם אל העולם ודרך ההתנהלות שלהם, לא רק שלא הופכים אותם למאושרים, אלא סבלם ממשיך ואולי אף מעצים. הבודהיזם הולך ונעשה נחלתם של יותר ויותר אנשים, בחיפושם אחר השחרור מסבל. פסיכותרפיה בודהיסטית הופכת להיות אחת הגישות המבוקשות והיעילות.