טיפול משפחתי בבית המשפחה

טיפול משפחתי מרתוני
בבית המשפחה עם מתבגר בעייתי

תמצית

נציג טיפול משפחתי מרתוני שנעשה בבית המטופל. הטיפול מוצע במקרים בהם המטופל צעיר (בגילאי 17-25) המתגורר עם המשפחה, מראה סימני אלימות נגד בני המשפחה ו/או סכנה אובדנית, לא מראה שום מוטיבאציה לטיפול ואינו מוכן להגיע לקליניקה.
המודל כולל עבודת הכנה: מפגשים עם ההורים שנעשים במסגרת הקליניקה. שליחת מסרים בכתב  מהמטפל ומההורים . הטיפול בבית נעשה ללא מגבלה של זמן ויכול להמשך מספר שעות עד יום. במהלך המפגש עולים הקונפליקטים המשפחתיים ונפתח פתח לתהליך של שנוי.
יוצגו שני מקרים, המדגימים את תהליך הטיפול, מקרה אחד של שני אחים יוצג באריכות ומקרה שני בקצרה.

לאחרונה אני מוצא את עצמי מבצע התערבויות בטיפול שלא בצעתי בעבר. זאת, לאחר הרבה שנים של עבודה בגישות שונות תוך ניסיון להיות נאמן לתורה מסוימת: מבנית אסטרטגית מילנו, טיפול נרטיבי, טיפול דינאמי ועוד ועוד.
תהליך השנוי בתפיסה הטיפולית ,התחיל אצלי בצורה בולטת לפני כשלוש שנים  עת פרישתי מתחנה ממוסדת וותיקה לאחר הרבה שנות עבודה. נדמה לי שמאז אני מוצא את עצמי פועל ומבצע טיפולים שלא דומים למה שבצעתי בעבר
התחלתי לשאול את עצמי מה קורה למטפל שלא נצמד לתיאוריה או לגישה  מסוימת. אפשר לקרוא לזה אינטגראציה של הגישות השונות, הפנמה, או אולי יותר מזה,  המודעות שאין אמת אחת, ואין פתרונות אוניברסליים. אני מוצא את עצמי חוזר לאותן שאלות נצחיות, מה עושה שנוי בטיפול? מה באמת עובד בסופו של דבר?
לאחרונה הגיע לידי ספרם המרתק של המבל, דונקן ומילר " (1) “. ESCAPE FROM BABEL המחברים, שלושה פסיכולוגים צעירים שנפגשו בכנס בוושינגטון והחליטו לעשות פרוייקט משותף, השלושה בקשו מקולגות באזור מגוריהם להפנות אליהם מקרים שנחשבו כבלתי ניתנים לטיפול לדעת מטפליהם. השלושה עבדו עם המקרים האלה כחמש שנים, אח"כ אספו מחקרים שקשורים לשנוי בטיפול. והוציאו שני ספרים: הראשון הנ"ל והשני: (2)  Impossible Cases   הם סקרו  אלפי מחקרים בנושא של שנוי בטיפול ונסחו, ארבעה גורמים משותפים לכל שיטות הטיפול  שלדעתם משפיעים על שנוי:
1.    גורמים מחוץ למערכת הטיפולים; אירועים שאינם קשורים ישירות לטיפול כמו: פטורין, מוות וכו'. גורם זה נמצא כבעל השפעה מרכזית בטיפול 40% מהשנוי.
2.    גורמים שקשורים ביחסיים טיפוליים בין מטפל למטופל, או הקשר הטיפולי 30% מהשנוי.
3.    הטכניקה או המודל שבו משתמש המטפל 15% מהשנוי.
4.    צפיות ותקווה של המטופל 15% מהשנוי.
החלק של התיאוריה והטכניקה בתהליך השנוי נמצא מצומצם (15%) ! לכך ניתן למצוא חיזוק גם במחקרים אחרים כמו: למברט (3), פרנק (4) ואחרים. על-פי התפישה של  דנקן ומילר יש לבנות תיאוריה של שנוי שמתאימה לכל מטופל בנפרד, על-פי תפיסת השנוי שלו ועל-פי הדינאמיקה האישית והמשפחתית שעולה במהלך הפגישות.
אשתף אתכם בשני מקרים אופייניים אותם ליוויתי לאחרונה: אחד אציג בקצרה ואת השני באריכות וביתר פרוט, כיוון שהוא מקרה יותר מייצג.
טיפול בביתו של המטופל נעשה בדרך כלל במסגרת של טיפול מוסדי (5,6,7,8) בספרות ניתן למצוא שני סוגים של טיפולים מוסדיים בבית המטופל:
א. תוכניות העשרה; בשנות הששים והשבעים נבנו  פרויקטים רבים באירופה ובארה"ב לעבודה עם הגיל הרך, בעיקר בפרויקטים שהתמקדו בשיפור התפתחות הילד בעזרת ההורים (9). בארץ ידועה תכנית 'אתגר' שזכתה להצלחה רבה בשנות השבעים (10).
ב. טיפול בבית במקום אשפוז: טיפול זה מוצע בדרך כלל על ידי מסגרת ציבורית טיפולית במקרים שמוגדרים חסרי מוטיבאציה לטיפול ובלתי ניתנים לטיפול (untreatable) . ריימונד (7) וויליאם סליוג (6), מציעים טיפול בבית במתבגרים בעלי הפרעות התנהגות קשות כאלטרנטיבה לאשפוז.
המודל המוצע
מודל זה מציע טיפול מרתוני של מספר שעות בבית המטופל ,במקרים של צעיר, מתבגר שמציג הפרעת התנהגות קשה ,שיכולה לבוא לביטוי בהתנהגות אלימה שפוגעת בבני המשפחה או ברכוש המשפחה ,התנהגות שמהווה סכנה לבני המשפחה ולצעיר עצמו (פגיעה עצמית).

א.    שלב ההכנה והתכנון
1)    חיזוק ההורים: במצבים אלה בדרך כלל ההורים הגיעו למצב שבו אבדו את סמכותם מול הצעיר, והם אינם מתפקדים ביעילות כצוות הורים מול הצעיר. לכן נערכים מספר מפגשים עם ההורים לאבחון הבעיה, חיזוק הסמכות ההורית ובנית אסטרטגיה שתהייה מקובלת על ההורים.
2)    נעשים נסיונות ליצור קשר עם הצעיר: טלפונים ישירים, שליחת מסרים כתובים. כאשר המסרים נענים בשלילה והצעיר ממשיך לסרב לשתף פעולה, עוברים לשלב הבא.
3)    מועבר מסר בכתב לצעיר שבו ההורים כותבים נוסח כמו:
המצב כפי שהוא היום לא יכול להמשך יותר. החלטנו לפנות למומחה לסוג בעיות כאלה. נפעל יחד ונעשה כל מה שידרש כדי לעזור לך לצאת מהמצב הזה.
ב מסר של המטפל לצעיר.
המטפל מכין מסר בכתב שמוקרא ונמסר לצעיר בבית. המסר כולל בד"כ:
1 .  את הבעיתיות במצב של היום, הסכנה שבמצב.
2. הדינאמיקה של הבעיה הסבר של המטפל ממה נובעת הבעיה, הסבר מערכתי שמפרט את חלקם של בני המשפחה בבעיה.
3. אתראה בפני הסכנה מה יקרה במשפחה, ומה יקרה אצל הצעיר אם המצב ימשך.
4. הצעה לכיוון לשנוי, מה צריך לקרות כדי שהמצב ישתנה, מה הצעיר יכול לעשות.
ג. לקראת הביקור.
1.    מנסים לקבל את הסכמתו של הצעיר לביקור, במקרים שאין הידברות עם הצעיר הביקור נעשה ללא ידיעתו.
2.    מימד הזמן: אין גבולות של זמן הביקור יכול להימשך מספר שעות עד יום או עד שמושגת תוצאה משמעותית.
ד. בתוך בית  המשפחה.
1.    המטפל מתחבר לבני המשפחה ומנסה להרגיש נוח.
2.    הצעיר מוזמן להצטרף  למפגש משפחתי המשותף בבית. (בדרך כלל יסרב להצטרף, כמו שסרב לכל קשר טיפולי קודם).
3.    המטפל צופה בדינאמיקה המשפחתית כאשר ההורים מנסים ליצור אינטראקציות עם הצעיר. (להזמין אותו לשיחה המשותפת או לכל אינטראקציה משותפת אחרת)
4.    במצב של התפרצות הקונפליקט בין ההורים לצעיר המטפל מדריך את ההורים in vivo איך להתמודד עם הצעיר (בעזרת דרכים ואמצעים שהוזכרו בפגישות קודמות עם ההורים).
5.    יצירת שנוי; ההורים מתמודדים  עם הצעיר אחרת בעזרת המטפל, נוצרת אינטראקציה אחרת, נוצרת התחלה של שנוי.
6.    סכום וסיום.

המקרה של משפחת ש.
המקרה של משפחת ש. הוא מקרה חריג ביותר. האם שיצרה אתי את הקשר הראשון בטלפון, ספרה, שיש בעיה קשה עם הבנים אשר לא מחליפים מילים ביניהם  ,מזה חמש שנים. בפגישה הראשונה עם האם עלתה תמונה קשה של שני נערים תאומים זהים בני שבע-עשרה, אשר מערכת היחסים ביניהם מתוארת כמלחמת עולם. להם אח בוגר בן 28 נשוי וגר מחוץ לבית.  אחד הבנים, ראובן, לא הולך לביה"ס מזה ארבעה חודשים, יושב בחדר סגור שותה, מעשן סמים ולא מדבר עם אף אחד. תאומו שמעון, יושב בחדרו וגם הוא לא נפגש עם חברים. מידי פעם הם יכולים לרשום אחד לשני הודעות שהתקבלו בטלפון. המשפחה לא יושבת יחד לאכול ולא יוצאת יחד לאירועים בשנים האחרונות. מידי פעם יש תופעות של התפרצויות זעם קשות של אחד הבנים על השני. בהתפרצות כזאת, הורסים ושוברים כל מה שיש בחדר או בבית. ההורים חסרי אונים לחלוטין. האם קבלה בעבר יעוץ שלא לעשות דבר עם הבנים ובמיוחד עם ראובן כיוון, שמצבו קשה. האם הבינה שצריך פשוט להניח לו, לא להתעמת אתו ולא לדרוש ממנו שום דבר. וכך אכן היה: ראובן ישב בחדרו שתה, עשן סמים, לא הלך לבי"ס, לא למד. לא יצר קשר עם אף אחד מבני המשפחה, רק עם חברים דבר בטלפון. ההורים לא העזו לפנות אליו בשום בקשה או דרישה שמה המצב יורע.
ההורים דיווחו שמגיל צעיר, שני הבנים  אובחנו כילדים מחוננים ,ידעו להעסיק עצמם במשותף, פתחו שפה משלהם, היו חברים טובים ודאגו אחד לשני.. בהיותם בני שלוש-עשרה נסע האב לחו"ל למשך ארבעה חודשים. בתקופה זו האם התקשתה להתמודד לבד עם שני הבנים, שעברו עליהם תהליכי שנוי הקשורים לגיל ההתבגרות. הם התחילו לראשונה להתרחק אחד מהשני ,מרחק זה בא לביטוי בויכוחים ומריבות  ,שלא היו קודם . האם התקשתה להכיל שינוי זה. היא מתארת את הקושי שלה להתמודד  עם הלבד , לראשונה ללא הבעל  תקופה כה ארוכה. לדבריה ,לא הייתה לה אנרגיה להתמודד עם השינוי ובמריבות שהתפתחו בין שני התאומים.  הרגישה חסרת אונים ללא נוכחות האב.מאז ,החלה התדרדרות ביחסים בין הבנים ומאוחר יותר בינם לבין ההורים.
אחרי כששה מפגשים של עבודה קשה עם ההורים בהם בטאה האם התנגדות לכל מה שהצעתי בביטויים כמו "זה לא יעזור" ,"כבר ניסינו זאת בעבר ולא הצלחנו", הצלחתי להתחבר לחוסר האונים שלה וליאוש מהמצב, כאן נפתח סדק צר לשנוי.
כיוון שהנערים אינם יוצרים שום קומוניקציה עם ההורים אך לפעמים הם משאירים הודעות בכתב או בטלפון אחד לשני, הצעתי להורים שנשאיר להם מסר שיבהיר ויעדכן אותם מה קורה. שוחחנו על עקרונות המסר וההורים ישבו וניסחו מסר שבו תארו את המצב הקשה היום בבית ואת ההחלטה המשותפת שלהם לפנות למומחה לסוג זה של בעיות וכן החלטתם לעשות ככל שידרש לשנוי המצב.
כשבוע לאחר העברת המסר לנערים מצאתי את עצמי עם הרבה פרפרים בבטן בבית המשפחה. בית מסודר נקי ומטופח, קר במקצת. ישבתי עם ההורים ועם האח הבוגר שהסביר שאינו רוצה להתערב. במשך שנים הובהר לו שלא יתערב, ובאמרו את הדברים האלה קם ועזב. כך מצאתי את עצמי לבד עם שני ההורים ועם שני נערים מסוגרים בחדרם .לבקשתי ,לדבר עם הנערים ראובן עזב את הבית בטריקה שמעון (הפחות בעיתי) נשאר והסכים להשתתף בשיחה ולהקשיב למסר, שכלל ארבעה עמודים.
המסר הדגיש : את הבעייתיות במצב היום, אלימות שתיה עשון, אי ביקור בבית-ספר ועוד. הדינאמיקה המשפחתית: אי יכולת של האם להתמודד לבד עם שני מתבגרים כשאב רחוק, אי היכולת והקושי של שני התאומים לעשות שנוי "ביחד המיוחד" שבנו כילדים והמשבר שנוצר כאשר היו צרכים לעשות שנוי ביחד שלהם. הודגש השנוי שכל אחד מהאחים יצטרך להשקיע בהתפתחות האישית שלו. שמעון הקשיב בענין רב ונראה עליו שהמסר רתק אותו . אולם הבעיה הקשה היתה עם ראובן, שחזר בינתיים מבחוץ והסתגר שוב בחדרו.
האב קרא לראובן ונסה לפתוח את חדרו ,דבר שלא עשה מזה מספר שנים. מעשה זה גרר תגובה אלימה של ראובן שהתפרץ מחדרו והביא לעימות אלים עם האב, כשאני עומד ליד האבא מחזקו ומדריך אותו  מה לעשות:. היו מספר עימותים כאלה באותו יום כאשר כל עימות עם ראובן זכה לתגובה של טריקת דלתות ושבירת חפצים של שמעון, שישב בקומה השניה ונראה שהיה קשוב  קשב רב לכל התרחשות.
השעות חולפות חושך בחוץ,ההורים נראים יותר בשליטה,מתח רב עדיין באויר. בעימות האחרון ראובן שוב החל לשבור חפצים בבית. ההורים בעידודי הבהירו לו יחד שלא מוכנים לזה יותר, התפתח שוב עימות שבו ראובן צעק שהוא יעזוב את הבית ולא יחזור: ההורים הבהירו לו שהם אוהבים אותו ורוצים שישאר בבית אבל הם לא מסכימים לאלימות. המשך ההתפתחויות באותו ערב היו מאוד דרמטיות, ראובן עזב את הבית, אחרי מספר שעות צלצל מבית סבתו מרחק כשעה נסיעה ובקש שיבואו לקחת אותו, סוכם עם ההורים שראובן יוכל לחזור בתנאי שימלא אחר ארבעה תנאים:
1.    לא ירים יד על ההורים.
2.    יפסיק לשתות ולעשן סמים.
3.    יחזור לבית-ספר או ילך לעבוד.
4.    יגיע לטיפול עם ההורים או לבד לפי בחירתו.
אחרי ארבעה ימים, ראובן הסכים לשלושת התנאים הראשונים, ההורים דיווחו על משא ומתן מתיש שבו לא ויתרו. רק לאחר שבוע הסכים ראובן גם לתנאי הרביעי לבוא לטיפול עם ההורים.
בשלב הזה נוצר סיכוי, שראובן יחזור לבי"ס לכן במקביל לאירועים אלה נערכה פגישה עם צוות בי"ס ולמפגש הגיעו  12 איש מב"ס: מחנכות, יועצות וכל מי שקשור בב"ס לשני האחים. הסתבר שכולם שם היו מאוד מודאגים ממצב שני האחים גם ההורים, הוזמנו. בפגישה, הוסבר המצב וחשיבות קליטתו של ראובן חזרה לב"ס לאחר שלא ביקר ארבעה חודשים וכן החשיבות להחזיר את שמעון לתפקוד מלא כתלמיד. גובשו הצעות שהתקבלו על דעת כולם.
אחרי שבוע האב נסע לסבא וסבתא להביא את ראובן שחזר יותר רגוע. ראובן עמד בכל תנאי ההסכם.
למחרת חזרתו הביתה ראובן הלך לבית-ספר, הפסיק לשתות ולעשן ואף הגיע לפגישות טיפוליות עם הוריו. במקביל, הסכים שמעון, באותו שבוע לצאת לטיול שנתי עם כתתו , מה שלא עשה בחמש השנים האחרונות ואף הצליח במהלך הטיול ליצור קשרים חברתיים עם בני כיתתו.
לאחר אותו ביקור בית, ההורים דיווחו על שקט ורגיעה, חדרו של ראובן  נפתח בהסכמתו והעוזרת ניקתה אותו לראשונה מזה שנים, המשפחה אף חגגה יום הולדת לאם בנוכחות שני האחים, חגיגה ראשונה במשפחה מזה חמש שנים. המכות וההרס בבית מצד ראובן נפסקו, שניהם חזרו לתפקד בבי"ס ובחברה. המלחמות בין האחים נפסקו, פה ושם הם אף החליפו מילים ברמה קונקרטית, אולם לא יצרו קשר ביניהם, ולא הסכימו בשום אופן לשבת יחד בטיפול. לכן המפגשים נערכו עם ההורים ועם אחד האחים לסירוגין. נושאים שהושם עליהם דגש: התמודדות משפחה עם כעס ותסכול, תהליך אינדיוידואציה והפרדה בין האחים, בניית מערכת חיים חיובית בבית, חזרה לשגרה נורמלית.
במעקב של חצי שנה לאחר סיום הטיפול, שמעון סיים י"ב עבר את מבחני הבגרות עם כתתו והוא התגייס ליחידה קרבית. ראובן המשיך לבקר בב"ס, ניגש לבחינות סוף השנה, במספר מקצועות אף הצליח. ההורים מדווחים על שנוי משמעותי במצבו של ראובן, שמדבר אתם ונראה במצב רוח טוב יותר. הוא גם הפסיק את השתייה והעישון.

המקרה של ב.
ב. בן 18 עמד להתגייס אך סרב להגיע ללשכת גיוס. ההורים תארו התפרצויות אלימות של ב. בהם הוא שובר והורס חפצים בבית. בהתפרצות האחרונה, לקח את כל התכשיטים של האם פרק אותם לחתיכות זרק אותם לאסלה ולא שכח להוריד את המים.
נערכו מספר מפגשים עם ההורים שבהם ההורים קיבלו חיזוק ותמיכה, לחיזוק הסמכות ההורית. היתה התיחסות לבעיות זוגיות שעלו, לאב היו מחשבות לעזוב את הבית. נסיונות להזמין את הצעיר טלפונית ובעזרת מסרים בכתב לא הועילו, ההורים היו מאוד מודאגים מההתפרצויות האלימות של ב. וחששו שיפגע בעצמו, מידי פעם השמיע איומים כאלה לכן הוחלט לעשות טיפול בבית. נשלח לב. מסר ראשוני שבו ההורים מסרו:
"המצב מאוד קשה הם פנו למומחה הם יעשו כל מה שידרש לשנוי המצב."
לא היתה תגובה למסר זה, כשבוע אחריו נערך הטיפול בבית.
הביקור ארך מספר שעות כלל התפרצויות אלימות של ב. בסופם נרגע והסכים לשיחה משותפת עם ההורים ואתי בחדרו. בשיחה הקראתי לב. את המסר שהכנתי: בו היתה התיחסות לדינאמיקה המשפחתית ומקומו בה הוא עומד לעזוב את הבית להתגיס. היתה התיחסות מה זה יעשה לזוגיות של ההורים ושהוא בבעיות שלו מצליח לחבר אותם יחד,בכל פעם שמתעוררת בעיה עם ב.ההורים מתקרבים ביניהם ,מנהלים שיחות אינטימיות איך להתמודד עם הבעיה של ב. דבר שלא קורה בדרך כלל (רעיון שהסכים איתו). בסוף הפגישה ב. התחייב: לא לפעול  באלימות. ההורים התחיבו לעזור לו בתהליך הגיוס לצבא. אחרי הפגישה היה שבוע שקט שלאחריו חזרו ההתפרצויות האלימות הפעם בעיקר נגד האם, כאילו מנסה לומר לה "למה את מסכימה ליחסים אלה עם אבא". אחרי שבועיים נערכה פגישה  נוספת בבית המשפחה, ב. שתף פעולה בתחילת הפגישה אולם שוב התחיל בהתפרצות של אלימות. נסיונות ההורים לעוצרו ולהתמודד איתו לא עזרו, נראה שהדברים יוצאים משליטה והוא שוב התחיל לשבור דברים בבית. ההורים הבהירו לו חד משמעית שאם הוא לא מפסיק לשבור דברים בבית הם יפנו למשטרה. ב. לא הפסיק, נראה שהיה זקוק לגבול חיצוני שיעצר אותו. בהתיעצות משותפת אתי ,ההורים מסרו לו שהם פונים לתחנת משטרה הקרובה ואכן הם פנו להתלונן. מאז לא חזרו גילויי האלימות. ב. לא התגייס, אך מצא עבודה והוא חושב על יציאה מהבית לדירה נפרדת .,ההורים נעשו מודעים לקשר בין הקשיים שלהם לבעיות של ב. ספרו לו שהם פנו לטיפול זוגי,
דיון
במאמר זה הוצגה דרך להתמודד עם צעיר שמגלה סימני אלימות נגד בני המשפחה ואינו מוכן לשתף פעולה בטיפול בקליניקה. נוכחות המטפל בבית המשפחה במשך שעות לאורכו של יום מאפשרת לייצור דינאמיקה והתנסויות שלא היו יכולות להיווצר בחדר הטיפול. דינאמיקה זאת פותחת בפני המטפל אפשרויות חדשות ונותנת לו הזדמנויות ליצור התערבויות אקטיביות המאפשרות שנוי משמעותי. ההורים בעזרתו הנוכחת והתומכת של המטפל יכולים להכנס לאינטראקציות עם הצעיר "ללכת מעבר" להעיז, להתעמת לעמוד על זכותם לשמור על בני הבית.
בשני המקרים שהוצגו המפגש המרתוני נמצא  כאפקטיבי ויצר תהליך של שנוי משמעותי שנתן דחיפה לכל המערכת הטיפולית לנוע קדימה לכיוון של שנוי.
מה עושה התערבות זו ליעילה? נראה שהמפתח להצלחת ההתערבות, הוא הכנה טובה של ההורים, שעוברים תהליך של שקום סמכותם כהורים (11) והופכים לצוות יעיל אשר יחד עם המטפל מארגנים מחדש את המערכת המשפחתית, מחזירים את הסדר במשפחה, שמים גבולות ובונים סמכות הורית מתאימה. החזרת הסמכות ההורית מתחזקת על-ידי הצהרת ההורים בפני הצעיר בתחילת הטיפול שהם לא מוכנים יותר לקבל את המצב כפי שהוא  והם יעשו ככל שידרש לכן גם פנו למומחה בסוג בעיות אלה. (בפידבק של הצעירים שהשתתפו בטיפול מסרו שהצהרה זאת מאוד הרשימה אותם והראתה להם שהפעם הדברים שונים).
בעבודה בביתו של המטופל עם בעיות אלימות, יש נכונות של המטפל ללכת מעבר לגבולות הרגילים של הטיפול. התערבות מסוג זה מעלה מספר דילמות בפני המטפל. קיימת מידה של סכנה, שכן המטפל,  כמי שמעורב בענין, חושף עצמו לאפשרות של אלימות שתופנה גם נגדו. נציין באף אחד מהמקרים שהוצגו ובמקרים אחרים לא היתה אלימות כלפי המטפל.  נראה שכל זמן שהמטפל נתפס כגורם ניטראלי שבא לעזור לכל בני המשפחה ולא בא לעזור להורים כנגד הצעיר, הסיכוי לגלויי אלימות נגד המטפל יהיו קטנים.
האינטנסיביות שנוצרת מאורך הפגישה (מספר שעות רצופות) כל אלה יוצרים תנאים המאפשרים בסיס לשנוי במערכת היחסים שמתפתחת בין ההורים לצעיר במהלך הפגישה.
דילמה נוספת שיכולה להתפתח במצב של עימות אינטנסיבי בין ההורים לצעיר היא הסכנה להעצמת מאבק הכח בין הצעיר להורים ,לכן ,על המטפל לשים לב לחוט הדק המפריד בין הפעלת סמכות כהורים ,לבין כניסה למאבקי כח עם הצעיר, על מנת "להראות מי יותר חזק". הדגש בטיפול הוא על הפעלת סמכות הורית שיש אתה נכונות לדו-שיח, הקשבה והידברות.
לסיכום: זוהי התערבות רבת עוצמה שיכולה לתת דחיפה לשנוי באותם מקרים שיש צורך דחוף בטיפול אולם בגלל אי שתוף הפעולה הטיפול בדרך-כלל לא יתקיים.

ספרות:
1.  Scott. D. Miller & Mark A. Huddle & Barry. L. Duncan (1997) Psychotherapy With Impossible Cases. N.Y. NORTON.
2.   Scott. D. Miller & Mark A. Huddle & Barry. L. Duncan (1997) Escape From Babel. . N.Y. NORTON.
3.  Lambert. M.J. (1992). Implications of outcome research for psychotherapy integration. In J.C. Norcross & M.R. Goldried, Handbook of psychotherapy integration. New York: Basic
5.    Frank, J.D. & Frank, J.B.(1991) Persuasion and Healing (3 rd Ed.) Bal timore: Johns   4  opkins.H
6.       Douglas  P. Powell (1990) Home Visiting in the early years Young Children
.  William R. Seeling (1992) In Home Treatment Families with adolescents in cusis. Family Process 31 135-149.
7.  Raymond A.T. & Juliaan C.A. Therapist – Parent interaction patterns in home–
based treatment. Family Process 36: 281-295.
8.   Ziglen E.F. (1980) Addressing the natim`s child care cusis: American Journal of Orthopsychiatry 59, 484-491.
9.   Plannenstiel J.C. G Seltzer D.A. (1989) New parents as teachers: Evaluation of an early parent education program. Early Childhood Research Quarterly, 4, 1-18.
10.  Lambard, A.D. (1994). Success Begins at Home. The past present and future of the Home Instruction Program for Preschool Youngsters. 2nd Edition. Guilford.
11.  עומר ח. (2000) שקום הסמכות ההורית. ת"א, מודן.