תאוריית הגלים

הרגשות, שאנו חווים, מופיעים ונעלמים. כך גם התחושות והמחשבות – עולות ויורדות, סוערות ומתונות – כגלי הים. גם הגוונים והצורות, הצלילים והקולות, הארועים וההתרחשויות – טבעם להופיע ולחלוף, כפי שגל עולה ונעלם.

יש פעמים שהיינו רוצים להניח למחשבות, להשקיט את הרחש התמידי שלהם, אבל הן כנראה מתנהלות מעצמן, עולות וחולפות על פי טבען. כך גם ביחס לרגשות – גם אותם היינו לעיתים רוצים לשנות, יש פעמים שהיינו רוצים לחדול מלהרגיש, אלא שהם מתנהלים כמו מזג האוויר – משתנים בהתאם לתנאים ונסיבות, מתרחשים ללא שליטתנו, אינם מכוונים על ידי תודעתנו או שאיפותינו. הרגשות עולים מעצמם, כשם שהנשימה מתבצעת מעצמה וכשם שצלילים וקולות בגופנו נשמעים מעצמם, כשם שקיבתנו וליבנו פועלים מאליהם.

הרגשות,התחושות, המחשבות הם גלים אנרגתיים, לא קונקרטיים, שמופיעים ונעלמים מעצמם.  החוויה עצמה אינה זקוקה להגדרה, אלא שהמוח שלנו (ה-mind) נותן שם, מגדיר ואז החוויה הופכת להיות קונקרטית, מוחשית, כאילו בעלת קיום ממשי.

המוח האנושי קולט גירויים באופן תמידי, גם באופן לא מודע. הוא מתוכנת לקלוט סכנה, כיוון שתפקידו להגן עלינו. כך, למשל, אם נשמע אמבולנס, המוח מיד "ישלוף" מן התוכנה את האינפורמציה הקשורה לכך שמשהו קרה.

הבנת מופעי הגלים תאפשר לנו להתבונן בתופעות ובארועים – "החיצוניים" ו"הפנימיים" כאנרגיה המופיעה וחולפת, עולה ויורדת, נראית ונעלמת. הבנה כזו תשחרר אותנו מן הכובד המדומה של ההתרחשויות ותוביל להקלה ושחרור. נוכל להשקיט את ה- MIND, העומד על המשמר, לתרגל את המחשבה בדבר ארעיותם של הארועים לחוות את הרגשות במלואן ולחוות גם את התפוגגותם. נוכל לחדול מן הצורך לנתח ולהבין, מן הצורך להפיק לקחים ובמקומם – להתבונן כצופה במשחק, להתרווח ביציע הקהל ולהשקיף על במת הארועים.

האם נוכל לדמיין את תחושת ההתענגות, את חווית ההקלה ושחרור ?

סר ניסרגדטה אומר: העולם האמיתי נמצא מעבר למחשבותינו ולרעיונותינו. אנחנו רואים אותו מבעד לרשת של תשוקות, מחולק להנאה ולכאב, לטוב ולרע, לפנימי ולחיצוני. כדי לראות את היקום כפי שהוא, עלינו לצאת מן הרשת. לא קשה לעשות זאת, כיוון שהרשת מלאה חורים.